4 משחקי ווילד קארד בשבוע הבא

***עונת הפוטבול הסתיימה. אחרי 17 שבועות נקבעו הקבוצות לפלייאוף. ראשית קבוצות ה-WILD CARD בשבוע הבא:

*סינסינטי בנגלס ביוסטון טכסנס: הטכסנים, שהיו הקבוצה הדומיננטית ביותר בליגה בחודשי ספטמבר ואוקטובר, אך 3 הפסדים מ-4 המשחקים האחרונים הורידו אותם לרמת 'ווילד קארד'. מצד שני הבנגלס – שהיו מחוץ לכל נבואת פלייאוף הגיונית, ניצחה 7 מ-8 המשחקים האחרונים. אם מומנטום עדיין נחשב, הסינסינטי תנצח את ה-REMATCH בווילד קארד בין השתיים מהשנה שעברה. 21-24 נראה לי הגיוני.

*אינדינאפוליס קולטס בבולטימור רייבנס: למשחק הזה ישנם ללא סוף סיפורים, ואולי הטוב מהם הוא החזרה של מאמן בולטימור צ'אק פקאנו לקווים אחרי טיפול כימו-טרפי ורמיסיה מסרטן הדם שנתגלה. הסיפור השני הוא הקוורטרבק הרוקי הנפלא אנדרו לאק של הקולטס נגד הליינבקר הטוב בביזנס ריי לואיס שחוזר לשחק ברייבנס אחרי פציעה די ארוכה. מה יקרה? "ההרגשה הטובה" של הקולטס בשבועות האחרונים עם אנדרו הנפלא תיגמר בבולטימור בהפסד 28-35.

*מינסוטה וייקינגס בגרין ביי פקרס: שתי הקבוצות חילקו נצחונות העונה, כשהוייקינגס מצילה את עצמה אתמול בנצחון 34-37 על הפקרס באחד ממשחקי הפוטבול הטובים ביותר שחזיתי בשנים האחרונות. אז בשבוענ הבא RE-MATCH בשלג של גרין-ביי בין שתי הקבוצות המכירות אחת את השנייה לא פחות משהן מכירות את עצמן. אהרון רוג'רס יעשה את הרבנג' ב-'למבאו פילד' בנצחון של פחות מטאצ'דאון.

*סיאטל סיהאוקס בוושינגטון רדסקינס: הרדסקינס זיכו את עצמם בווילד קארד בנצחון מרתק על דאלאס קאובויס בשניות האחרונות, אבל התענוג עלול להסתיים מהר נגד אחת הקבוצות החמות ביותר בליגה – סיאטל – שסיימה את חמשת משחקיה האחרונים ביתרון מטמטם חושים של 60-153 כשהקוורטרבק ראסל וילסון מפליא ביכולתו. במשחק הווילד-קארד יהיה לו את ברנדון בראונר, הקורנרבק המצויין. אני מאמין בנצחון חוץ של סיאטל בטאצ'דאון, משהו כגון 21-28.

מי ינצח את הסופרבול?

פעם היתה מחשבה שקבוצות הווילד-קארד סובלות מחסרון גדול: כל השאר נחות בשבוע ה-18 אחרי 17 שבועות מרתקים אך גם מעייפים וגורמי פציעות של העונה הרגילה. אבל בשנה שעברה מנצחת הסופרבול היתה הג'איינטס – שהפעם היא בחוץ ולא תגן על תוארה – שעשתה את הפלייאוף של 2012 בנצחון 7-9 על קנזס סיטי במשחק האחרון. שנה לפני הפקרס זכתה בסופרבול ללא שבוע מנוחה כשהיא זוכה בווילד קארד כ-6TH SEED. ישנם רבים הטוענים שאחרי 17 שבועות רצופים ה-RHYTHM של הקבוצה ניפגע אם פתאום יש לה שבוע חופש. דעתי? זה לא משנה הרבה. ישנם יתרונות וחסרונות, והם סתם עוד משתנים למאות המשתנים הקובעים את המנצחת.

בין החולמות על הסופרבול נמצאות…כולן. אז מי הן הדומיננטיות בליגה? בתחילת העונה כשסן פרנציסקו ניינרס ריסקה את הפקרס חשבתי שהיא הנומרו אונו. אבל אז הקוורטרבק שלה אלכס סמית' החל לפשל, והדרלינג שלי הפכה הפלקונס – שאף נבאתי לה סופרבול העונה. הם היו 0-8 ןנראו בלתי ניתנים לפיצוח. ואז כמובן החלו לבוא ההפסדים. ואז הטכסנים החלו לקרקר כשבתחילת דצמבר הם היו 1-11. אבל אז החלו ההפסדים הרצופים.

עכשיו הדנבר ברונקוס נראים הטובים ביותר, והרבה תודות לקוורטרבק הוותיק פייטונג מנינג שעשה במשחקים האחרונים דברים שהתאור היחיד שלהם הם 'מג'יק'. הם מגיעים לפלייאוף עם שבוע מנוחה בשבוע הבא עם רקורד של 11 נצחונות רצופים. למנינג ינה את ההגנה הטובה ביותר שהיתה לו אי פעם (במיוחד סורי, דווייט, פריניי) – שלישית בליגה – עם 48 סאקים, מס' 1 בליגה. הם נראים נפלא, אבל רגע, אתה לא זוכר שהטכסנים ניצחו אותם בביתם? אבל גם הניינרס עשו קאם-בק נפלא מהרגע שהחליפו את אלכס סמית' בקולין קפרניק שעשה פלאים איתם (מלבד משחק פישול אחד), ועם הגנתם הם שוב נראים מצויין. וישנם כמובן אלה המאמינים בשני הקוורטרבקים הצעירים – הם 'בהיכל התהילה' בבטחון שלא נופל מזה שהשמש תיזרח מחר בבוקר מעל הרי אדום – אנדרו לאק וגריפין השלישי בקולטס וברדסקינס. אבל אני הייתי ניזהר מאד לשים אותם לפני ווינרס עם קבלות, תום בריידי בניו אינגלנד פטריוטס, ואהרון רוג'רס בגרין-ביי פקרס, כי מי שמהסס ביכולתם מהסס ביכולת של הסאפרס והת'אנדר לנצח את ה-NBA העונה.

אני עומד מול מצב בלתי אפשרי לנבואה. סתם לזרוק שם אינני מוכן. מה זאת אומרת? זאת אומרת שהכל פתוח, ושום מנצחת לא תפתיע ביותר כאלופה.

סיבות לחגוג את שנת 2012 בספורט

*מיאמי היט אלופה

את מיאמי היט שנא כל העולם על הצורה שבה לברון ג'יימס הודיע בתכנית טלוויזיה מיוחדת שהוא "החליט לקחת את כשרונו לסאות' ביץ'". מאותו רגע הוא הפך לדרק של העולם, וכולם שמחו בכשלונו, וכשלון ההיט נגד הדאלאס מבריקס בגמר משחקי ה-NBA, אליפות שהמבריקס זכתה בה בכשרון, ובצדק, אך מיאמי היתה קרובה עד זריקת ג'אמפ אחת מנצחון האליפות כבר ב-2011. לברון וחבריו יכולים היו להתחיל תקופה של רחמים עצמיים, הלקאות עצמיות, בכיות על 'כולם שונאים אותנו, אפילו השופטים', ולוותר. במקום כל הנ"ל הם סתמו פיותיהם, קימצו אגרופיהם, ויצאו למאבק שני על תוארם שיכול היה ללכת שוב לאיבוד אחרי פיגור 2-0 לאינדיאנה פייסרס הגדולה כל כך תחת הסל, וקרב עקוב מדם נגד הניקס. הם ניצחו כמו גדולים בגמר את הת'אנדר והפכו לאלופים גאים, כשהתמונה של לברון מחבק עם דמעות את גביע האליפות מקשט כל עמוד ראשי של כל עתון בעולם. לא היתה קבוצה מעולם 'שהגיעה' לה אליפות יותר מהקבוצה האמיצה הזאת בסאות' ביץ'.

ה-NFL שינתה חוקים להקטנת פגיעות הראש

הניו יורק ג'איינטס הגיעו משום מקום לנצח את הסופרבול, אחרי שניצחו במשחק האחרון של העונה את קנזס סיטי, ואז הפלאים של איליי מנינג בשתי הדקות האחרונות של משחקים רבים. אך הסיבה לחגוג היא אחרת לחלוטין: בגלל פציעות הראש הרבות וזעזועי הנמוח, ומחקרי רפואה שהוכיחו שפגיעות רבות – אפילו שברגע שהן קורות איש לא שם לב אליהן – גורמות למחלות רבות בגיל יותר מאוחר כגון דימנשיה, איבוד זכרון, ואלצהיימר. הליגה מיד הגיבה בשינוי חוקים להגנת השחקנים, והיום ישנם פיתוחים שונים בקסדות, בטיפול הרפואי, ובשאר הטכנולוגיות. אך שינוי חוקים היא התרופה היחידה ממש, והליגה החלה בכך, ועוד ידה נטוייה.

נצחון האמריקאים באולימפיאדת לונדון

אולימפיאדה היא מבחן ליחידים, לא לאומות. אבל משום-מה 'המלחמה הקרה' בספורט חזרה אחרי שהלכה לישון לכמה שנים מאז נפלה האימפריה של בריה"מ. היתה זו סין האדומה שהחזירה את 'המלחמה הקרה' בספורט בהצהרות מהצהרות שונות. הכל החל לפני שסין הפכה למעצמה כלכלית שנייה בחוזקה אחרי ארה"ב, ובזמנים שהיא רצתה להוכיח לעולם את הישגיה החדשים בשטחים שונים. בספורט העסק החל עם נתינת סמים אסורים (בעיקר סטרואידים) לשחייניות שלהם שריסקו שיאי עולם בסיטונות. היום השחייניות האלה שאתה לא שומע מהן הרבה סובלות מבעיות שונות, והרצינית ביותר שבהן היא אי יכולת להורות וללדת ילדים.

כנראה שסין ירדה מעניין הכימיקלים האסורים לספורטאיה, אבל היא החלה בתכנית-אב מתוכננת למופת למציאת כשרונות בגילאים מ-4 עד 7 שלפי בדיקות אנטרופומטריות הוכיחו שיגיעו לגדלים מסויימים, ואז ל-'המליץ' למשפחות להגר עם ילדיהן למרכזי אימון מיוחדים, בהרבה מהם הילדים נמצאים שם יומם ולילה באימונים, כשהם מבקרים את ההורים אחת לשבוע. הסינים לא מסתירים זאת כי לפי הידיעות משם ההורים נהנים מתנאים כלכליים והטבות אחרות. לא משנה. העיקר שהקרב נגד ארה"ב החופשייה החל מהיום הראשון כשהאמריקאים – ואני הרי עד למה שהולך כאן כי כאן אני חי, ואני חי את ההווי האמריקאי יומם ולילה כבר 51 שנה – בכלל לא שמים לב למספר המדליות, ומדליות הזהב של "סין נגד ארה"ב". אבל היה נחמד לשמוע שבסוף היום, האמריקאים לא רק שיניצחו במקצועות הפופולריים יותר בעוד שהסינים אוספים זהבים רבים בענפי ספורט מינוריים לחלוטין, אלא שהאמריקאים גם ניצחו בסך הכל מדליות הזהב, וסך הכל מדליות, והכל כשהספורט כאן הוא חובבני לחלוטין, חופשי לחלוטין, כשהעזרה היחידה היא מילגות אוניברסיטאיות, אבל הן הרי פתוחות לכל אתלטי העולם, ובכמה אוניברסיטאות גדולות כטקסס או טנסי ישנם יותר אתלטים זרים על מילגות שחייה וא"ק מאשר אמריקאים.

*החזרה הפלאית של פייטון מנינג לטופ שבפוטבול

פייטון מנינג בן ה-36 היה שחקן של אינדינאפוליס קולטס כשנפצע. אחרי היעדרות ארוכה, קבוצתו שהוא הביא לטופ של הפוטבול לא רצתה בו יותר והעדיפה לבנות עתידה על בחירת דראפט ראשונה, הקוורטרבק הפוטנציאלי הנפלא מאוניברסיטת סטנפורד, אנדרו לאק. איש לא מאשים אותם: הם חשבו על בנייה לשנים רבות ולא על סיפוק מיידי, וויתרו על מנינג. הדנבר ברונקוס חטפה אותו, ומאז הוא מחולל בה ניסים ונפלאות, עד כדי כך שהיא הפכה לפייבוריטית לנצח את הסופרבול השנה.

הארדן הוא בדיוק מה שלין צריך

כשיוסטון רוקטס הפסידה בדקות האחרונות לסן אנטוניו ספארס בהארכה 126-134 והרקורד שלהם נעשה פתאום שלילי עם 11-9, החלו לחישות שאולי החיבור בין ג'רמי לין וג'יימס הארדן היווה שגיאה מלכתחילה, כי לין והארדן הם שני שחקנים שכדי להצטיין חייבים שהכדור יהיה בידיהם. כל אחד בניפרד כמובן. הסטטיסטיקה של לין רק הוסיפה שמן למדורה כשבכל משחק הוא נראה, לכאורה, יותר כמו השחקן שיוסטון וגולדן סטייט לא רצו לאשר הכוכב הגלובאלי לינסניטי.

משל תקופת ה-20 המשחקים הללו, ללין היו רק שלושה משחקים בהם קלע יותר מ-15 נק', ואחוז קליעתו צלע עם 35.9%.

אבל משהו פתאום דפק במשחק ה-21. לרוקטס היה משחק ביתי נגד וושינגטון. הרוקטס ניצחה רק 93-99 – לא ביג דיל, אבל היה זה הנצחון הראשון בשבוע – וצוות המאמנים ראו משהו. הם לא דיברו על כך, ונתנו לראוקטס לשחק משחק נוסף, עוד נצחון על הסלטיקס 101-89 (משחק חוץ). נזוז יותר קדימה ופתאום הם 12-16, עם נצחון מוחץ על הניקס במדיסון סקוור גארדן, 109-96. לין היה מצויין עם 9 מ-15 מהפארקט כי הוא – סוף סוף – למד לשחק עם הארדן, הדבר שמאמניו גילו במשחק ה-21.

מה שהוא למד זה שכשהארדן חודר לסל, במקום שיעמוד ויסתכל, הוא פתאום החל לנוע למקום חופשי – ושומו שמיים! – פתאום הכדור בידיו לקליעה חופשית. הוא גילה שהארדן אינו סוליסט ואגואיסט כמו שאמרו, אלא שחקן אינטיליגנטי ביותר שעושה מה שהכי טוב לקבוצה, וכשהוא רואה שהחדירה שלו עומדת להגיע לקיר, הוא יותר משמח לשחרר כדור לשחקן חופשי. ולךין קלט גם שכשהוא עם הכדור בדרך לחדירה לסל, הארדן עושה בדיוק מה שהוא ביקש מלין לעשות: להשתחרר משומרו למקרה שהחודר (עתה לין) יהיה זקוק לעזרה.

וכך, בצ'יק, נולד צמד בק-קורט שהוא היום אחד הטובים בליגה, ועוד היד נטוייה.